ליסקאר רם בע"מ נ' אדרעי

החלטה

החברה – המשיבה אוחזת בשטר חוב לפקודתה חתום ע"י החברה – החייבת 1 כעושת השטר, וע"י מנהליה ובעלי מניותיה כערבים - החייבים 2,3.

לבקשת הביצוע צורף מכתב התחשבנות מיום 24.6.08 לגבי רכב דהייטסו טריוס מ.ר. 37-971-63, לפיו נותר חוב בסך 57,217 ₪ בגין עיסקת הליסינג הנדונה.

בתצהיר התומך בהתנגדות טוען החייב 2 (שייקרא להלן: "המבקש") כי תחילה ביקשה החב' – הנתבעת להתקשר בשתי עיסקאות ליסינג ביחס לשני רכבים, כשכל אחד מבעלי המניות בנפרד ישמש כערב באופן אישי להתחייבויות החברה לרכב שיועמד לרשותו.

לדבריו סוכם מפורשות עם נציגי התובעת כי לא תחול כל התחייבות אישית של מי מבעלי המניות בחברה בקשר לרכבים אחרים, וערבותם האישית של כל אחד מבעלי המניות תחול רק על הרכב בשימושו.

המבקש טוען כי בסופו של דבר החליט לא לשכור רכב לשימושו ולא להתקשר עם התובעת בעיסקת ליסינג בקשר לרכב נוסף; כי הרכב נשוא ההתנגדות נשכר לשימושה של המנהלת השניה, החייבת 2, והוא אינו ערב לרכב שבשימושה עפ"י מה שהוסכם בין הצדדים.

המבקש ממשיך וטוען כי השטר נשוא ההתנגדות ניתן במסגרת עיסקה שלא יצאה אל הפועל ועל כן אין לחייבו בגינה, אלא להשיבו לו.

בחקירתו הנגדית הדגיש המבקש כי לא חתם על חוזה שהיו בו מספרי רכבים: "ניגשנו לחב' ליסקאר לבצע עיסקה של שני רכבים. כל אחד חתם על ערבות לרכב שלו בתור מנהל החברה. החלטתי שאני לא לוקח את הרכב שחתמתי עליו. אני מזהה את החתימה של ג'ני על המסמך".

למבקש הוצג הסכם חכירה (מסגרת) מיום 7.8.07, ולאחר התלבטויות הוא אישר את חתימתו עליו: "נראה לי שזו חתימתי על גבי חותמת החברה".

לאחר מכן הוצגה בפניו "בקשה לעריכת הסכם חכירה". תחילה טען המבקש כי "אם יש פה מסמך עם מס' רכב אז זה לא חתימתי כי אני לא חתמתי על שום מסמך שיש בו מס' רכב". אולם לאחר מכן השיב: "אתה מציג בפני מסמך נוסף ואני משיב שהחתימה נראית דומה לחתימתי".

אמנם המבקש לא אישר בודאות את חתימתו, אך החתימה הימנית על מוצג מש/2 זהה לחתימתו הימנית על מוצג מש/1, ועל התצהיר התומך בהתנגדות, ובאומרו כי החתימה דומה לחתימתו, הריהו כמי שהודה שזו אכן חתימתו.

המבקש אמר בעדותו כי ברגע שהחליט שהוא לא לוקח רכב, "כבר לא היה מעורב בנושא הזה".

המבקש המשיך וענה בתשובות לשאלות שנשאל, כי "חודש לפני שלקחו את הרכב אמרו לי שיש חוב. לא אמרו לי כמה".

ב"כ המשיבה טוען כי המבקש מעלה טענה בע"פ נגד מסמך בכתב. המבקש חתום על העיסקה לרכישת הרכב, ולא הביא כל ראייה כי בוטלה עיסקת השכירות לגבי הרכב השני, שאותו נמנע לבסוף מלקחת לרשותו. לדבריו, גם בהנחה שטענת המבקש נכונה וכי נחתמה עיסקת שכירות נוספת לגבי רכב נוסף, הרי שהסכם החכירה מש/1 – תקף גם לגבי אותה עיסקה.

מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיבה כי הגנת המבקש דחוקה למדי שכן ביטול עיסקת החכירה מחייב מסמך מפורש בכתב, שלא הוצג, בניגוד לסעיף 13.6 להסכם החכירה הקובע כי "כל שינוי או תיקון שייעשה בהסכם זה ... יהיו ברי תוקף רק אם ייעשו בכתב וייחתמו כדין".

כמו כן נמנע המבקש מהבאת תצהיר מטעמה של החייבת 3 – בעלת חמישים אחוז ממניות הנתבעת 1, על מנת שתאשר את גירסתו כי הרכב נשוא ההתנגדות נועד לשימושה בלבד, וכי בוטלה עיסקת שכירות נוספת לגבי רכב שני שנועד למבקש.

כאמור, גירסת המבקש כי לאחר שכל אחד מן המנהלים חתם על כתב ערבות לרכב שלו, והוא החליט שאינו לוקח את הרכב שחתם עליו, לא נתמכה בכל מסמך להוכחתה, מה גם שהמבקש חתם על מש/1 ומש/2.

בנוסף טען המבקש טענות קיזוז כלליות שלא פורטו, ולא צורף לאימותן תחשיב כלשהו או הערכת שמאי.

עם זאת, ועל אף היותה של גירסת המבקש דחוקה ובעייתית בהעדר כל ראייה לנכונותה, אני סבורה כי היא טעונה בירור, ולא ניתן לשלול אותה על הסף.

אשר על כן ניתנת למבקש רשות להתגונן, והתצהיר מטעמו ישמש כתב הגנה בתנאי שיפקיד בקופת ביהמ"ש תוך 45 יום מהמצאת החלטה זו לבא כוחו - סכום במזומן בסך 10,000 ₪ או ערבות בנקאית צמודת מדד ובלתי מוגבלת בזמן על סכום זה.